כשתהיה בן שמונה-עשרה תוכל לעשות מה שאתה רוצה!

ענבל מרקוביץ

מאת: ענבל מרקוביץ

כמה פעמים אנחנו שמענו כילדים את המשפט הזה מאחד, או משני ההורים? כמה פעמים מצאנו את עצמינו אומרים את זה לאחד או יותר מהילדים שלנו?

תנסו להיזכר מה המשפט הזה היה גורם לכם להרגיש כילד- התנגדות, מרד, תשוקה בוערת אל "נקודת היציאה" לבגרות, נקודת השחרור תחת עול ההורים. עכשיו, תנסו לתאר מה הילד שלכם מרגיש כשאתם שמים את הווטו הזה אל מול הרצונות שלו (בצדק או שלא בצדק, זה לא העניין).

בכל בית ישנם כללים שנקבעים על-ידי ההורים. לפעמים הכללים הם אוניברסליים לפי מה שמקובל בחברה, כמו בתחום הנימוסים- כמו לבקש סליחה אחרי שיוצא גרפס מהפה (גם אם יצא בכוונה), או בתחום הכבוד (כיבוד הורים בפרט)- לדבר יפה כשאבא פונה אליך. לפעמים הכללים הם לפי הערכים החשובים ספציפית להורים, כמו בתחום הסביבה- השתתפות מלאה בשמירה על סדר וניקיון בבית, או בתחום הבריאות- אכילת או אי אכילת דברים מסוימים. לא משנה מה הכללים ומאיפה הם נובעים, ברגע שהם חשובים להורים והם מקפידים על קיומם, הילדים מקבלים את זה כעובדה. אבל… מה קורה כשאנחנו מחליטים על כלל והילד מתנגד?! שמעתם פעם על ילד מתבגר שרצה לעשות, נניח, פירסינג, וההורים לא הסכימו וענו משהו בסגנון של: "לא כל עוד אתה גר תחת קורת הגג שלנו!"? או כל דבר שעליו ההורים שמים וטו כנגד רצונותיו של הילד ("לא יקום ולא יהיה כל עוד יש לי סמכות הורית עליך לפי החוק"). לפעמים, סיטואציות כאלה מפתחות המון מתח בין ההורים לילדים ונוצר מצב שהילד רק מגדיל את ההתנגדות שלו ומחכה בקוצר רוח להגיע לגיל 18- הגיל הנכסף- בו הוא יצא חוקית מראשות הוריו ויוכל לממש את כל הפנטזיות שנמנעות ממנו כרגע, או בקיצור "לפרוק כל עול". אז מה ניתן לעשות כדי לפרוק את המתח הזה לפני שהילד יפרוק כל עול?

קודם כל, צריך להבין שבתוך התא המשפחתי, יש משולש מורכב- "משולש הזהב"- שני צלעות ההורים שגיבשו פחות או יותר את הערכים שלהם ואת הדרך בה הם רוצים לראות את ביתם וסביבתם, ומנגד, יש את צלע הילד שגם הוא מכניס את הערכים שלו למשוואה.

משולש הזהב

גיבוש הערכים של הילד, בניגוד לגיבוש הערכים של ההורים, עדיין נמצא בהתנסות של ההתחלה, בבדיקות הראשוניות. הוא עוד לא בטוח מה באמת חשוב לו ועל מה הוא מוכן לוותר, על מה הוא "יעמוד על רגליו האחוריות" בשביל לקיים את הערך הזה ומה בעצם לא ממש משנה לו. כהורים, אנחנו הרבה פעמים מתרכזים בלחנך לערכים האישיים שלנו ושוכחים בעצם את העובדה שהילד צריך להכיר לבדוק ולגבש את הערכים שמתאימים ביותר גם עבורו. הרבה פעמים, תהיה חפיפה בין הערכים שחשובים לנו ההורים, כי העובדה שהילד נחשף לערכים הללו, תהווה בסיס קל יותר לגיבוש הערכים שלו עצמו, כמו למשל, אם אחד הערכים של ההורים הוא בריאות, הילד ייחשף לעניין של הרכיבים של מה שהוא אוכל, מה מזיק לו ומה בריא לו, לעומת ילד אחר שזה כלל לא ערך של הוריו, והוא לא ידע עד לגיל מתקדם יותר, כי הרכיבים מופיעים על העטיפות של כל מוצר, וכי יש לו את היכולת לבחור בחנות ולהעדיף מוצרים מסוימים על אחרים. לילד שנחשף לערך, עדיין צריכה להיות יכולת הבחירה באם לשמר את אותו הערך כשלו, ובאם לא (בהסתמך על גיבוש מערכת הערכים שלו עצמו).

מצד שני, אם אנחנו כהורים נשים בצד את הערכים ואת הכללים שגיבשנו כדי לשמור על הערכים שלנו ולחכות ולראות מה הילד יכניס לסט הערכים שלו- לפי איזו דרך הוא יבחר ללכת- המשולש המורכב יתמוטט.

צריך לזכור: כל עוד שלושת הצלעות של המשולש מצליחות לקבל ביטוי, המשולש יוכל להישאר עומד איתן, ולכן צריך למצוא דרך אחרת. כזו שתשאיר את הערכים המבוססים של שני ההורים, יחד עם מתן תמיכה לצלע השלישית של הילד שעדיין אינה מספיק חזקה ומגובשת.

אז איך עושים את זה?

אז הנה הטיפ:

אחרי שהבנו את הצורך של הילד בגיבוש הערכים שלו, אנחנו יכולים להראות לו ולהסביר את היופי בערכים שאנחנו מצאנו ושזה בסדר אם הוא ימצא יופי בערכים נוספים ואחרים משלו שישתלבו במארג המשפחתי. בכדי שזה אכן ישתלב, על הערכים של כולם לחיות בהרמוניה זה עם זה ולא לסתור אחד את השני, וכאן הסמכות ההורית כן נכנסת לעזרתנו- אנחנו צריכים להיות ברורים מאוד לגבי כל כלל שנוגע לערך שעליו לא נוותר (אם זה כבוד לאחר או המשפחתיות, הבריאות או כל דבר אחר שעליו אנחנו "נעמוד על רגלינו האחוריות") וזו תהיה נקודת המוצא ממנה הילד יוכל להתקדם ולהוסיף את ערכיו שלו למשוואת המשולש, אם זה כבוד עצמי- התחשבות בדעותיו, או תקשורת טובה- קיום שיחה משותפת על הנושאים החשובים לו, וכל דבר/ערך שהוא החליט שכרגע חשוב לו (ואינו סותר את כללי הברזל שלנו- ההורים).

וכדי להקל, הנה הסיכום במספר צעדים:

[icon icon="asterisk"] הבנת החלק של הילד ב"משולש הזהב"- הצורך שלו בגיבוש וביטוי הערכים שלו בתוך התא המשפחתי.

[icon icon="asterisk"] הבהרת "כללי הברזל" של הבית, עליהם לא ניתן לעבור (או אותם לא ניתן לסתור).

[icon icon="asterisk"] הקשבה לילד ולערכיו

[icon icon="asterisk"] מציאת הדרך בה ניתן להכניס את הערכים החשובים לו למארג הכללים והערכים של הבית

אחרי שנגבש יחד איתו את כללי הבית, הוא ירגיש כפרט מוערך במשפחה, לנו לא יהיה צורך להשתמש במשפטי וטו, ולו לא יהיה הצורך להרגיש שהוא רק רוצה להגיע אל "נקודת החופש"- גיל 18. הרווח של כולם במצב שכזה, הוא שכך הרבה יותר קל לנו, כהורים, להכין אותו וללוות אותו במסע ההתבגרות שלו אל עבר מיצוי הפוטנציאל של האדם הבוגר והערכי שכבר טמון בו.

בהצלחה